©
Clarinet-קלרינט
קְלָרִינֵט (מאיטלקית: clarinetto, בעברית: קְלַרְנִית) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה מעץ. בדרך כלל מורכב הקלרינט מחמישה חלקים המחוברים זה לזה: פייה, חבית, גוף עליון, גוף תחתון ופעמון.
גוף הקלרינט מורכב מחמישה חלקים (מלמעלה למטה): פיה, חבית, גוף עליון, גוף תחתון ופעמון. על פיית הקלרינט מורכב "עלה" - פיסת עץ (קנה במבוק) דקה שמוחזקת על ידי ליגטורה (טבעת נסגרת העשויה מתכת, עור, או לפעמים חומר אחר). הנשיפה בכלי מרעידה את העלה וגורמת להיווצרות הצליל. פייה ועלה דומים קיימים גם בסקסופון, אבוב, בסון ובקרן אנגלית - אך בגדלים שונים. מקומות הלחיצה בקלרינט נחלקים לשניים: א.חורים. ב.מנופים. החורים הם למעשה קדיחות בגוף הקלרינט, ומנופים הם לחצנים שסוגרים או פותחים חורים רחוקים מהאצבעות. (ישנם חורים המוקפים טבעת שמשמשת מנוף להשלמת התו). הקלרינט הוא בעצם משפחה של כלים, המשפחה הגדולה ביותר מכל כלי הנשיפה. חלק ממשפחת הקלרינטים נדיר ולרוב משתמשים בקלרינטים הנפוצים יותר כיום.
ישנם סוגים שונים של קלרינטים. הנפוץ ביותר הוא הקלרינט בסי במול (Bb). נפוץ גם הקלרינט בלה (A), בעיקר בתזמורות, אך כמה מן היצירות החשובות ביותר הולחנו לקלרינט בלה. פחות נפוץ הוא קלרינט הפיקולו במי במול (Eb), הקטן מהקלרינט בסי במול הרגיל ובעל מנעד גבוה יותר, אך גם הוא מופיע ביצירות לתזמורת. הקלרינט בדו פחות נפוץ מהקלרינטים בסי במול ובלה, אך בו משתמשים גם כן ביצירות תזמורתיות ובאופרות. הקלרינט בדו נפוץ יותר בקרב חלק מנגני הכליזמר.